שאלת השאלות שאני תמיד נשאל על ידי המטופלים הפוקדים את מרפאת ההרזיה שלי היא איך לשמור על התוצאות ולהישאר רזה לתמיד.
רבים מספרים לי על הדיאטות הרבות שעשו בחייהם,על המאמצים וכוחות הנפש שהשקיעו בדרך להרזיה ועל התסכול הרב משלא הצליחו לשמור על ההישג וחזרו להיות שמנים.
לפני שדנים כיצד שומרים על ההישג יש לזכור מספר עובדות חשובות:
מניסיוני הרב בעשרות אלפים שסבלו מהשמנת יתר ומתוצאות מאמרים ומחקרים בנושא,למדתי כי על מנת לשמור על ההישגים לטווח ארוך דרושים:
ההשמנה היא תוצאה ולתוצאה ישנם גורמים. ללא טיפול בגורמים,ההשמנה (בתוצאה) תחזור במוקדם או במאוחר. אחד הגורמים הוא הגורם ההתנהגותי. חייבים ללמד את המרזים לאכול נכון או במילים אחרות, להקנות להם הרגלי אכילה נכונים. אכילת היתר היא במידה מסוימת אוסף של הרגלים שכולם מוליכים לצריכת יתר של אנרגיה וזה דורש תיקון. כדי שזה יקרה,הם חייבים קודם כל להתנתק מצורת האכילה האוטומטית ולעבור לאכילה עם מודעות,כלומר לחשוב על המזון בזמן האכילה. רק עם אכילה מודעת ניתן לשנות הרגלים.כדי שתהיה מודעות לאכילה -חייבים להתנתק מהתקשורת בזמן האוכל.
תיקון התנהגותי נוסף למודעות לאכילה הוא לנתק עד כמה שניתן את הקשר בין רגשות חסכים ובין האוכל. ללמד את המטופלים להקשיב לגופם ולהאכיל אותו כשהוא מאותת על רעב ולא כשפוקדת אותו מחשבה או חשק או רצון בלתי נשלט. ללמד לא לפצות באוכל או לנסות לפתור באוכל כל בעיה של מתח,ריגוש,עייפות,תסכול וחרדה. אומנם המזון נותן סיפוק מיידי והוא זמין ונגיש אבל אין הוא יכול לפתור בעיות הקשורות בנפש שזקוקה למשהו לגמרי שונה מאנרגיה.מה שקורה בפועל הוא שאומנם מושגת רגיעה אך היא זמנית ומיד אחרי כן חשים תסכול ורגשי אשמה וצומחת בעיה חדשה ששמה:השמנה, עם כל הכאב הכרוך בה. יש לזכור: המזון מיועד לאנרגיה שחיונית לחיים אבל המזון איננו יכול לשמש לפתרון של בעיות. ניסיון להשתמש בו לפתרון בעיות יוצר בעיות חדשות.
הדיאטה היא דרך-אבל הדרך בלבד לא מספיקה ,צריך ללמוד לנהוג נכון אחרת מהר מאוד אפשר לרדת מהדרך ולא להגיע ליעד.לכן יש צורך במורה לנהיגה נכונה,או במילים אחרות גורם שמומחה בשינוי דפוסי ההתנהגות.
על מנת לשמור על ההישגים לטווח ארוך דרושה הימצאות במסגרת שתפקח,תחזק,תתמוך ותאפשר שמירה על ההישגים ואף הגדלתם. השמנה מוגדרת כיום כמחלה ובדיוק כמו שאנשים,הסובלים מיתר לחץ דם, שומנים גבוהים או רמת סוכר גבוהה בדם, נמצאים במעקב כל החיים - כך אלו הסובלים מנטייה להשמנה חייבים, לדעתי, להימצא במעקב ופיקוח באמצעות מסגרת מתאימה. כל המטופלים במרפאתי שמסיימים את שלב ההרזיה מוזמנים אחת לחודש להמשך מעקב וביקורת במרפאתי. המסגרת בעיני היא כמו מעקה בטיחות ששומר שהרכב לא יסטה מהכביש, כך מסגרת זו דואגת שהמרזים לא יחזרו להיות שמנים. חובה לזכור: ללא מסגרת- ההשמנה חוזרת
הדיאטה צריכה להיות דרך חיים שאפשר לקיים לאורך שנים מבלי לאבד את טעם החיים. חייבים להפסיק לחשוב על דיאטה במושגים של פתרון ארעי מהיר וקצר-טווח אלא כדרך חיים חדשה לכל החיים. דרך חיים שאולי מוותרים בה על מספר דברים אך יש בה תחליפים מפצים ותרומה חשובה לבריאות,להרגשה טובה ולאיכות חיים. כל אלו שעושים דיאטות קיצוניות או מקטינים באופן משמעותי את כמות האוכל שלהם כדי להביא להרזיה,מחכים בדרך כלל בקוצר רוח ליום שהדיאטה כבר תיגמר.הם חושבים כבר מה יאכלו כשהדיאטה תיגמר. ההרעבה העצמית,תחושת הקיפוח וההתאפקות הן בין הסיבות שתוצאות ההרזיה הן זמניות בלבד שכן המאמץ הזה,הויתור והסחיטה מביאים בשלב מסוים לשבירה או להפסקה ובעקבותיה להשמנה חזרה. כדי להימנע מכך צריך לסגל אורח-חיים קבוע שכל אחד יוכל להתאים אותו בקלות לאורח חייו. הדיאטה שאני ממליץ למטופלים שלי מתמתנת כל הזמן עד לשלב שבו המטופלים אומרים: "אנחנו לא מרגישים יותר בדיאטה ויכולים להמשיך בה לכל החיים". כל שינוי צריך להיעשות באיטיות ובהדרגה ולא במכה. חשוב, אם כן, שהדיאטה שמביאה להרזיה תהיה גם מספיק מתונה, נכונה, טובה ומתאימה גם לשמירה לטווח הארוך. לאט בטווח קצר עם הישגים בטווח הארוך. חשוב שהדיאטה לא תהיה קשוחה וקפדנית אלא תתבסס על קווים מנחים שעל פיהם ניתן יהיה לאכול,לחיות וליהנות- וכמובן לא להשמין חזרה. הקו המנחה שאותו אני מעביר למטופלים הוא להקטין את כמות הפחמימות ביום ולהוסיף אותם בערב.בעיני,זהו ארגון נכון של צריכת המזון שמונע תחושת רעב מתמשכת אצל כל אלו שיש להם נטייה להשמנה.
לא ניתן,לדעתי,לשמור על הישגי ההרזיה לטווח ארוך ללא פעילות גופנית. אחד המורים שלי לפיזיולוגיה של המאמץ אמר לי פעם: "המנסה לרזות בדיאטה בלבד-ירעב כל ימי חייו". הרבה מאוד מטופלים אומרים "קודם אני ארזה אח"כ אתחיל ספורט" אך זוהי טעות בסיסית שכן ההרזיה בשלב מסוים תיעצר כי הגוף מתגונן כל הזמן בפני הדיאטה. הספורט חשוב למנוע את ההתגוננות הזאת. הספורט מגדיל את כמות הדלק שאנחנו שורפים ועל ידי כך מאפשר לנו להגדיל את כמות המזון שאנו צורכים מבלי להשמין. צריך להבין שיש כאן משוואה של אנרגיה נכנסת ואנרגיה יוצאת ואם רוצים לאכול מבלי שייווצר עודף- צריך להוציא יותר בעזרת פעילות גופנית. כדי שהספורט יהיה מועיל חייבים לעשות אותו בצורה נכונה. רצוי מאוד שהמאמץ הגופני יהיה רצוף וממושך.פעילות רצופה של שעה הרבה יותר יעילה משתי פעולות של חצי שעה. גוף שמתחיל מאמץ גופני מנצל ב 15 הדקות הראשונות את ריכוזי הסוכר בשרירים ובכבד ורק לאחר מכן מתחיל שריפת השומנים שמגיעה לשיאה אחרי 45 דקות של מאמץ רציף. לסיכום, הפעילות הגופנית המומלצת: מינימום 40 דקות, 3 פעמים בשבוע, בדופק מעל 120.